דרור זיכרמן
נכה צה"ל משנת 2005
שירתתי כלוחם בגדוד נחשון, נפצעתי בנר חמישי של חנוכה בשנת 2005 , הייתי חלק מצוות
סיור, במהלכו קיבלנו התראות על כוונת מחבלים לבצע פיגוע ראווה באחד ממופעי החג.
במהלך הבידוק מגיעה למחסום מונית פלסטינית שיושבים בה 8 נוסעים, אנחנו בודקים את
נוסעי המונית ומוציאים את כולם לוודא שלאף אחד אין נשק אחד מנוסעי המונית לבש מעיל
עור שניפח לו את מבנה הגוף, דרשנו ממנו להוריד את המעיל, ותוך כדי שהסיר אותו, הוא לחץ
על כפתור והפעיל מטען חבלה במשקל 30 ק"ג. אורי נהרג במקום.
אני נפצעתי קשה, בכל חלקי גופי, פינו אותי מזירת האירוע במצב אנוש, הגעתי לבית החולים
כמעט ללא דם בגוף. ביצעו בי החייאה ונתנו לי הרבה מנות דם. בסופו של דבר הצליחו להחזיר
אותי לחיים.
לאחר שנה וחצי הצלחתי לסיים את השיקום הפיזי, אך עד מהרה גיליתי שמיהרתי מדי
לשמוח. כמה שנים לאחר מכן התחילו אצלי תסמינים של פוסט טראומה, התקפי חרדה,
דכאונות, קשיי שינה, כאבים בכל הגוף, סיוטים והמון רגשות אשם שלא הצלחתי לשלוט בהם.
כיום אני מאמן כושר, מרצה, בעלים של סטודיו, ובעיקר אדם שמתמודד עם עצמו ועם
הטראומה שלו. אני חושב שהפוסט טראומה לימדה אותי המון על עצמי, ואני עושה הכל על
מנת להעלות מודעות בנושא, לדבר על זה כמה שיותר, ובעיקר, לחיות.